תחולת חסיון עו"ד-לקוח על מסמכים שהוכנו לקראת הליך משפטי

כללי:

1.         ביום 9/10/06 בוצע חיפוש בביתה של הגב' כגנסקי (להלן: "המבקשת").

            במסגרת חיפוש זה נתפסו מספר מסמכים.

            לגבי שני מסמכים שהופקדו בכספת בית המשפט טוענת המבקשת כי חל עליהם חיסיון לקוח עורך דין וכי יש להחזירם לחזקתה.

2.         ב"כ המבקשת טוענת כי מסמכים אלה כוללים דברים שהוחלפו בין הלקוח לעורך דינו במסגרת התייעצות מקצועית ועל כן הם מוגנים בחיסיון לקוח עורך דין.

3.         בנוסף טוענת ב"כ המבקשת כי  המסמכים נשוא דיון זה הם מסמכים שהוכנו לקראת הליך משפטי ועל כן הם נהנים מהחיסיון יציר הפסיקה המגן על מסמכים שהוכנו לקראת הליך משפטי.

4.         המדינה מבקשת לדחות את הבקשה וטוענת כי על מסמכים שנתפסו ברשות הלקוח ואשר בחלקם נערכו ע"י הלקוח לא חל החיסיון שבסעיף 48 לפקודת הראיות.

            המדינה טוענת עוד שגם אם המסמכים נשוא הדיון הם מסמכים שהוכנו לקראת הליך משפטי, החיסיון החל עליהם הוא חיסיון יחסי ועל כן במקרה זה לאור מהות החשדות יש להעדיף את האינטרס הציבורי ולהסיר את החיסיון.

5.         המדינה טוענת כי החיסיון לפי סעיף 48 לפקודת הראיות מטיל מגבלות בכל הקשור למסמכים הנתפסים ברשותו של עו"ד. מגבלות אלה אינן חלות כאשר המסמכים נתפסים ברשות הלקוח.

6.         הסנגוריה הציבורית שהצטרפה לדיון  סבורה : "כי חיסיון עו"ד -לקוח במשפט הישראלי משתרע על דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו, וכי החיסיון חל גם על דברים ומסמכים שנתפסו, גיאוגרפית, בחזקתו של הלקוח".

7.         לשכת עורכי הדין סבורה כי: "...שככל שדברים ומסמכים אלה הם בעלי 'קשר ענייני' לשירות המקצועי שנתבקש או יתבקש עורך הדין לתת ללקוחו, הרי שחל עליהם חיסיון מוחלט". לדעת לשכת עורכי הדין, אין חשיבות לשאלה היכן וברשות מי (עורך הדין, הלקוח או מי מטעמו) נתפס התיעוד האמור. החיסיון אינו 'חיסיון אישי של עורך הדין' כי אם חיסיון מהותי ומוחלט של הלקוח על דברים שהוחלפו בינו לבין עורך דינו, או שהוכנו למטרה זו...".

הרקע המשפטי:

8.         סוגית החיסיון בין לקוח לעורך דינו מוסדרת בשתי הוראות חוק עיקריות:

            סעיף 48 (א) לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א - 1971 קובע:

            "דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו או לבין אדם אחר מטעם הלקוח ויש להם קשר ענייני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, אין עורך הדין חייב למסרם כראיה, אלא אם ויתר הלקוח על החיסיון...".

            סעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"ו - 1961 קובע באותו עניין:

            "דברים ומסמכים שהוחלפו בין לקוח לבין עורך דין ויש להם קשר ענייני לשירות המקצועי שניתן ע"י עורך הדין ללקוח, לא יגלה אותם עורך הדין בכל הליך משפטי, חקירה או חיפוש, מלבד אם ויתר הלקוח על חסינותם".

9.         כפי שצוין בספרו של קדמי "על הראיות" חלק שני תשס"ד - 2003 עמ' 953:

            "הלכה פסוקה היא כי מסמכים הנערכים לצורך היוועצות עם עורך דין בקשר להליכים משפטיים "קיימים או צפויים - להלן: " מסמכים משפטיים" - הינם "מסמכים חסויים", ובעל דין שהכין מסמכים כאלה (או שהוכנו עבורו על ידי אחרים על פי בקשתו או על פי בקשת לקוחו) אינם חייבים לגלותם...".